תפריט נגישות

רב"ט אלקנה גובי ז"ל

אלקנה גובי
בן 21 בנפלו
בן מרים ומשה
נולד בכפר אחים
בכ"ד בסיון תשמ"א, 26/6/1981
התגורר בנוה דקלים
שרת בחיל האיסוף הקרבי
יחידה: ''דובדבן''
התגייס ב-20.6.2000
נפל בקרב
בכ"ו באדר תשס"ב, 9/3/2002
מקום נפילה: ציר כיסופים
באזור רצועת עזה
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
הותיר: הורים, שתי אחיות - אושרת ודורית וארבעה אחים - יצחק, בועז, אלעד ודוד
בעל צל"ש אלוף הפיקוד

קורות חיים

בן מרים ומשה. נולד ביום כ"ד בסיוון תשמ"א (26.6.1981) בישראל. ילד רביעי להוריו, אח לאושרת, יצחק, בועז, אלעד, דורית ודוד.

ילד יפה עם שיער זהב גולש ועיניים כחולות, גדולות ומאוד-מאוד עליזות. עד גיל שנתיים גדל בכפר אחים, ואז עברה המשפחה לנווה דקלים שבגוש קטיף, שהיה עדיין בשלבי הקמה. "בלא חשמל, מים זורמים, שבילים או כבישים," מספרים ההורים, "התרוצץ אלקנה יחף בחולות הזהובים כצבע שערו והתחבר אל המקום דרך רגליו היחפות... ככל שגדל נווה דקלים, כך גם התחזק הילד וחווה את כל שלבי התפתחות המקום." אלקנה היה ילד מלא רוח חיים, תמיד מתרוצץ לחפש תעסוקה לעצמו ותמיד מוקף חברים רבים.

אלקנה החל ללמוד בביתם-הספר היסודי 'נאות קטיף', תלמיד מצטיין שלא אהב להשתעמם ואם החומר שנלמד חזר על עצמו, לא היסס לדרוש ממוריו לספק לו אתגרים חדשים, שידרשו ממנו מאמץ.

לאחר שמונה שנות לימוד ותעודות הצטיינות רבות, למד ארבע שנות תיכון בישיבת 'שעלבים'. בכיתה י"א בחר במגמה הביולוגית, ובענף הכוורות כתחום התמחות. הוא אהב את התחום, והשקיע בו שעות רבות. גם בשעלבים בלט אלקנה בהצטיינותו ובהיותו מנהיג המחזור שלו, מחזור כ"ה, וזאת כבר משבת גיבוש שנערכה בפתיחת הלימודים. גיבוש המחזור, הכנת פעילויות ומבצעים מקוריים היו בראש מעייניו כל השנים, ובספר שיצא בתום הלימודים כתבו עליו ש"כבוד המחזור זורם בעורקיו".

סיפר סטיב, אחד ממוריו של אלקנה ב'שעלבים': "אינני זוכר אותו מעולם נכנס לכיתה ללא חיוך. הוא היה אחד מאותם אנשים מיוחדים שעצם היותם בסדר גורמת לאחרים מצב רוח טוב. נוכחותו וההילה שהקרין סביבו היתה ממשית. לא היה קשה להבחין אם אלקנה נוכח בשיעור או לא, שהרי עוצמת האנרגיה שלו הורגשה על-ידי כל אחד. התכונות הטובות שלו, חוש ההומור שלו, היו מרשימים וסוחפים במיוחד".

ידו של אלקנה היתה בכל, 'יד ימינו של אביו' היה לכל דבר ועניין, סיוד פה, מדף שם, תיקונים מהירים, והכל בשקט ובדייקנות מדהימה, שהיו חותמו האישי בכל דבר שנגע בו. מאוד אהב לקרוא מכל הבא ליד, בלי לפספס אף מלה כתובה. בילדותו הקדיש אלקנה מספר שנים ללימוד נגינה באקורדיון. בגיל מאוחר יותר החל לשחק כדורסל, והיה מהבולטים בקבוצת הכדורסל ביישובו. הוא אף קיבל תעודת הוקרה על תרומתו הרבה לקבוצה.

בתקופת לימודיו היה אלקנה חניך, ובהמשך מדריך, בתנועת 'בני עקיבא', בשבט 'עמיצור' בנווה דקלים. "במשך שנתיים וחצי נתת לנו מעצמך," סיפרו חניכיו, "את המסירות שלך, המידות שלך, הערכיות שלך. ספגנו ממך את כל התמיכה, האהבה, את כל היסודות החשובים שניסית להעביר לנו".

בתום לימודיו התיכוניים החליט אלקנה להמשיך למסלול של ישיבת-הסדר, ובחר בישיבה בשדרות. לא סתם בחר ללמוד בעיירת פיתוח, הוא בא כדי לחזק את המקום ואכן כבר בתחילת לימודיו התערה בקרב התושבים, ועד מהרה נוצר קשר חזק. בין היתר, התבטא הקשר בקניות שערך בבקרים, לפני הלימודים, למבוגרים נזקקים, או בעירוב היישוב, שהיה אחראי לו מדי יום שישי. בנוסף, יחד עם חבר, הקים אלקנה בישיבה את מוסד הגמ"ח (גמילות חסדים) 'ובלכתך בדרך'.

אלקנה אהב מאוד את הישיבה, הלימודים והאווירה הטובה שבה. הוא היה שותף פעיל בבניין הישיבה, אם ביצירת 'דיבוק חברים', אם בבניינה בפועל ממש, ואם במנהג יפה שהיה לו, בכל בוקר לאחר תפילת שחרית היה אוסף את כל הספרים בבית המדרש ומסדרם בספרייה.

בחודש אפריל 2001, לאחר כשנה וחצי בישיבה, התגייס אלקנה לצה"ל. הוא בחר במסלול קרבי, ולאחר הכשרה הוצב, לקראת סוף שנת 2001, כתצפיתן ביחידת דובדבן באיו"ש, כפי שרצה מאז שיבוצו ליחידת התצפיתנים. אלקנה השקיע את כל כוחו ומרצו בצבא, והותיר רושם עז על כל מי שפגשו. הוא אהב את הפעילות בפלוגה המבצעית, ועל אף היותו חייל צעיר רכש מהר מאוד את אמונם וחיבתם של המפקדים והחיילים. בתקופה האחרונה בחייו עמד אלקנה על פרשת דרכים - לצאת לקורס פיקודי כהמלצת מפקדיו, או לחזור לישיבה ללא עיכובים מיד בתום תקופת שירות החובה.

ביום כ"ו באדר תשס"ב (9.3.2002) נפל אלקנה בעת מילוי תפקידו. לאחר מותו הוענק לו על-ידי אלוף פיקוד הדרום, האלוף דורון אלמוג, ציון לשבח על יוזמה, קור רוח, נחישות ואומץ לב. בצל"ש מתואר האירוע: "בהיות אלקנה בחופשה, ובזמן נסיעה על ציר כיסופים עם שני אחיו, הוא זיהה מחבל אשר פתח באש לעבר מכוניות אזרחיות בחולפן על הציר. אלקנה עצר את רכבו בצד הדרך, תפס עמדה ופתח באש לעבר המחבל שברח. כוח כוננות מהגזרה, אשר הבחין באלקנה כשהוא שוכב ויורה בלבוש אזרחי, החשיבהו בשוגג למחבל ודרסהו למוות. אלקנה בפעולתו מהווה דוגמה ומופת לחייל לוחם ולאזרח כאחד, באחריות, בנחישות ובאומץ הלב שהפגין, ובאופן טראגי שילם על כך בחייו".

בן עשרים-ואחת היה אלקנה במותו. לאחר מותו הועלה לדרגת רב"ט. אלקנה הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בנווה דקלים. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות וארבעה אחים.

אבי, מפקדו של אלקנה, ספד לו: "אלקנה היה מלח הארץ - בחור כריזמטי, מוכשר, אדם שקול אך מצחיק, חכם, בעל לב זהב - הוא היה הטוב מכולם. את כל אלה רציתי לומר לו עוד בחייו, אך מעצם היותי מפקדו לא התאפשר לי. בעזיבתו את עולמנו השאיר לנו אלקנה בור רחב ואינסופי שלא יתמלא לעולם, אך מצד שני ציווה לנו אלקנה את השקפת עולמו, והשפעתו המרובה על הסובבים אותו".

ספדו לאלקנה שתי מחנכות שלו מבית-הספר היסודי: "אלקנה גובי, האם אתה יודע שאנחנו גאות לומר שהיינו המחנכות שלך?... אנחנו ממשיכות ללמד בבית-הספר שבו למדת ולא שוכחות לרגע את דמותך הנפלאה. את החיוך, הבושה, השנינות והחוכמה. והיום אלקנה, אנו לומדים ממך: מסירות נפש מהי, אהבת ארץ ישראל עד היכן היא, לחימה וגבורה ללא פשרות, הקרבה ואהבה ללא גבולות..."

אפרים, מנהל בית-הספר שבו למד אלקנה, מספר: "אלקנה היה אוהב חברים ורעים, אוהב ישראל ואוהב ה' אמיתי. אלקנה עם ענוותנותו המיוחדת, השמחה, אהבת הרע ואהבת ה' - כבר בחייו זכה להיות קרוב לה' יתברך. בטוחים אנו כי מסירות הנפש של אלקנה ומותו על קידוש ה' קבעו את מושבו תחת כסא הכבוד".

כותב משה, חברו של אלקנה: "כשהיית אומר, במחזור, בישיבה ובצבא, 'גובי' - כולם כבר ידעו, הבינו הכל. זה היה 'מושג מהלך', לרגע לא נח, תמיד-תמיד מלא ותוסס חיים ושמחה. לכל מקום שהגיע תופס פיקוד, מארגן, מסדר. ידענו שכשגובי בשטח - יהיה בסדר. חוש הומור וצחוק מתגלגל מחד-גיסא, ומאידך-גיסא בפנים יש גבר רציני ועמוק, מלא שאיפות, מציב לעצמו את המטרות בחיים וכובש אותן אחת לאחת... אלקנה אחי, לך למעלה, תעמוד שם את העמידה הזקופה שלך, עם הכומתה האדומה והמבט העמוק שלך, ותבקש, תתחנן ותדרוש מהרבש"ע שיתן לנו ולכל עם ישראל כוח להמשיך הלאה בגבורה, שיאמר די לצרותינו..."

במלאת שנה למות אלקנה כתב אביו: "היום מתקיים טקס סיום קורס קצינים, ולא בכדי הוא מתקיים ביום זה של האזכרה ליום השנה. אני רוצה לספר לך, אלקנה, שאסף ושלומי, שאיתם היית אמור לצאת לקורס הקצינים, מקבלים היום דרגת קצין בצה"ל. וברשות המפקדים שלך שיושבים כאן היום אני רוצה למנות אותך לקצין של מעלה, בדרגה הרבה יותר גבוהה, מכיוון שאתה שליח של כל הציבור פה ושל עם ישראל לפני ריבונו של עולם, עד שתבוא הגאולה הסופית..."

בישיבה בשדרות, שבה למד אלקנה, נבנה מבנה לזיכרו.

בני המשפחה הוציאו לאור את הספר 'לכתך אחרי במדבר', לזיכרו של אלקנה. בספר הגדה של פסח בתוספת ביאור 'מנחת אשר' מאת הרב אשר וייס, מאמרים תורניים על חג הפסח, ופרקי זיכרון לאלקנה מתחנות חייו השונות.

בניית אתרים: