תפריט נגישות

סמ"ר מרדכי מור לוי ז"ל

מרדכי לוי
בן 22 בנפלו
בן שושנה והרצל
נולד בנהורה
בי"ד באדר ב' תשמ"ו, 25/3/1986
התגורר בנהורה
שרת בחיל האויר
בכ"א באדר ב' תשס"ח, 28/3/2008
מקום נפילה: נתיבי איילון
באזור מרכז הארץ והשפלה
מקום קבורה: נגה
הותיר: הורים, שני אחים ואחות

קורות חיים

בן שושנה והרצל. נולד בפורים, ביום י"ד באדר ב' תשמ"ו (25.3.1986) בנהורה. הבן השלישי מבין ארבעה ילדים. אח לניר, גיא וחן אסתר. לידתו היתה בעיצומו של חג הפורים הכפילה את השמחה ששרתה על המשפחה בזכות בואו לעולם. דקות אחדות לאחר שהגיח לאוויר העולם פקח היילוד את עיניו, והתבונן באמו במבט תם ומלא אור.

שלוש סיבות היו לשם שניתן למרדכי הקטן: על שם מרדכי היהודי, על שם מרדכי – הסבא רבא מצד האב, ועל שם מרדכי – הסבא רבא מצד האם. אלא שהכול כינו את הרך הנולד בשם החיבה מור, ושם זה דבק בו והפך למעשה לשמו הקבוע.

מור גדל במרכז הכפרי נהורה שבחבל לכיש. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי "דוד שמעוני" שביישוב, והתגלה כתלמיד שקדן, בעל מוטיבציה גבוהה ורצון ללמוד ובעל יכולת השקעה והתמדה מוּכחת. את תעודות ההערכה וההצטיינות הרבות שזכה בהן, על הישגיו הנאים ועל תרומתו לאווירה הלימודית בכיתה, הציג בגאווה בפני הוריו והסב להם נחת רבה. לא אחת היה מבקש ממוריו כי יעלו על הכתב את הערכתם כדי לרצות ולשמח את הוריו ואת חבריו. ואמנם, מחנכיו של מור העידו כי הוא משתתף ומקשיב בשיעורים, מוציא תחת ידיו עבודות רציניות וברמה גבוהה, מהווה מודל לחיקוי בהתנהגותו המופתית ומסייע לתלמידים האחרים.

מדי בוקר בבוקרו היה מור מתייצב בשעה מוקדמת בתחנת ההסעה שהובילה אותו לבית הספר, כדי להגיע מוקדם ככל האפשר לשעת תפילת השחרית המרוכזת של כל תלמידי הכיתה. למרות הקשיים בקימת הבוקר העניק מור חשיבות רבה לתפילה זו, והיה מתפלל בכוונה ובאהבה.

מור היה ילד חייכן, צנוע, מלא חיים ובעל מידות טובות. אחת מתכונותיו המרכזיות הייתה היכולת לשמוח ולשמח; הוא השתתף בכל האירועים והמסיבות שנערכו בגן ובבית הספר, נטל חלק בארגונם וסייע בהפקתם, ולעתים אף יזם אותם בעצמו.

כל מי שהכיר את מור התאהב בו מיד. בהיותו ילד חברותי במיוחד, אהב מור לשהות בחברת הילדים, המכרים והמשפחה. הוא היה בן משפחה מסור, הרעיף אהבה וחום על כל בני המשפחה הקרובים והרחוקים, ואלה השיבו לו באותה מטבע. דוֹדוֹ סיפר כי מור היה הגורם המאחד והמקשר בין כולם, וזכה לאהבה בזכות אישיותו הנהדרת, חיוכו התמידי, צחוקו המבדר ויחסו הנפלא לגדולים ולקטנים.

תכונה בולטת נוספת שמור ניחן בה הייתה הצורך ללמד זכות על אחרים. מור מעולם לא דיבר סרה באדם, נהפוך הוא; הוא היה זה שמיהר להגן על הזולת, להסביר את דברי האחר אם כוונתו לא הייתה ברורה, ודבריו היו תמיד מתקבלים בהבנה.

מור המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה בבית הספר הממלכתי דתי "גרוס" שבקריית גת. אף כי המעבר מבית הספר היסודי לחטיבה לא היה קל, הסתגל מור לחברה החדשה על נקלה. מור הפגין רצון גדול להצליח; הוא נהג לשבת בחדרו וללמוד עד השעות הקטנות של הלילה, והשקיע במיוחד בתקופת בחינות הבגרות. גם בשנים אלה זכה לא פעם למכתבי הערכה מחמיאים מהמורים אשר רחשו לו אהבה מיוחדת, הכירו בתכונותיו ובמידותיו הטובות וציינו את שקדנותו ואת התנהגותו המופתית, הראויה לשבח.

במהלך לימודיו השתתף מור בפרויקט "מיכא"ל" (מיצוי כישורים אישיים למצוינות) – שיטה ייחודית לפיתוח ולמיצוי היכולת האישית, המקנה לתלמידים כלים מעשיים וערכיים המביאים לשיפור בהישגים ולמצוינות. את לימודיו התיכוניים סיים בהישגים טובים מאוד, וזכה לתעודת בגרות עם ציונים מעולים. אהבת הזולת, יכולת הנתינה והרצון לעזור היו מסימני ההיכר המובהקים של מור. רודף שלום היה ומקדים שלום לכולם, וזכור לכולם בחיוכו המיוחד והכובש שהעיד על ביישנות ועל צניעות. בשל כל אלה היה מור אהוב ונערץ על חבריו הרבים, ובלט מעל כולם ביכולת מנהיגות טבעית. על פי רוב היה הוא היוזם, המחליט והמכוון את אופי הבילויים המשותפים. ביתו של מור היה המוקד שבו נאספו החברים, ומשם היו יוצאים יחד לבלות או מתכנסים לערב מהנה מול הטלוויזיה. החברים מעידים כי מור היה "נשמה טובה, תמיד עזר לכולם"; "כל מילה טובה שאפשר להגיד, זה עליו"; "אח של כולם. כשהיינו יוצאים מהבית שלו, הוא היה תמיד מתקשר כדי לוודא שהגענו הביתה בשלום"; "צדיק, ביישן, צנוע כל כך, נקשרנו אליו."

מור גוייס לחיל האוויר. לאחר הטירונות נשלח לבסיס "חפץ חיים", שם נקלט ביחידת הקשר. הוא עבר קורס נַשָׁקִים, ושימש בתפקיד מאחזק נשק קל.

מפקדים וחיילים רבים זכו להכיר את מור ולקבל ממנו שירות מעולה. בשל תפקידו כנַשָק הגיעו אליו כמעט כל חיילי הבסיס ומפקדיו, והתוודעו לאישיותו הנעימה. כבחייו האזרחיים גם כאן התגלה מור כמי שניחן ביחסי אנוש טובים במיוחד, ובנכונותו לעזור בכל עת ובכל עניין. מור קיבל כל אחד ואחד בסבר פנים יפות, והרעיף על סובביו את חיוכו המקסים והכובש. חיילים רבים סיפרו כי לאחר שהגיעו לבסיס, היה מור בין הראשונים לקבלם, ונהג לעודד אותם ולהקל עליהם את ההסתגלות. מפקדיו מעידים כי מילא את תפקידו בהצטיינות, וניהל את נשקיית היחידה במסירות, במקצועיות ובאחריות רבה.

בחודש פברואר 2008 הוענקה למור תעודת הצטיינות על היותו חייל מצטיין בבסיסו, וכך נוספה עוד תעודה למאגר המרשים של תעודות הערכה והצטיינות ששמר בקפידה בחדרו. גאוותם של הוריו לא ידעה גבול.

מור, שתכנן לחגוג מסיבת יום הולדת גדולה בחצר ביתו, עמד להשתחרר מצה"ל בתוך שלושה חודשים, אלא שלגורל היו תכניות אחרות. שמונה ימים לאחר יום הולדתו העברי, היום שבו חלה ברית המילה שלו עשרים ושתיים שנה קודם לכן, נגדעו חייו.

סמל-ראשון מרדכי (מור) לוי נפל בעת שירותו ביום כ"א באדר ב' תשס"ח (28.3.2008), בתאונת דרכים מחרידה שאירעה בנתיבי איילון. באותו ערב יצאו מור וחבריו לבלות ולחגוג את יום הולדתו. בעת ששבו מהבילוי, נתקעה מכוניתו של אחד החברים. מור מיהר לשוב על עקבותיו ונסע לחלץ את חברו. בעת שיצא מהרכב כדי להוציא את הציוד הנדרש, חלפה במקום משאית ופגעה בו. מור נפגע אנושות ומצא את מותו דקות לאחר הפגיעה. חבריו ההמומים הזעיקו את כוחות ההצלה, אך את מור כבר אי אפשר היה להציל. הוריו קיבלו את הבשורה המרה בבוקר יום שישי, ממאנים להשלים עם הגזֵרה הקשה. רשימת הקניות למסיבה המתוכננת נותרה מיותמת, עדות עצובה למה שאמור היה להיות אחרת כל כך.

מור הובא למנוחות בבית העלמין במושב נגה כשהמונים מלווים אותו בדרכו האחרונה. הותיר הורים, שני אחים ואחות. על מצבתו נחרט פסוק מתוך מדרש רבא אסתר: "מַה מוֹר רֹּאשׁ לְכָל הַבְּשָׂמִים / אַף מָרְדְּכַי רֹאשֹ לְכָל הָצַּדִּיקִים בּדּוֹרוֹ".

על קברו של מור נאמרו הספדים ונישאו דברים לזכרו על ידי בני המשפחה, חברים ומפקדים.

מיום שנפל, פוקדים רבים את בית המשפחה, מפקדו הישיר של מור, עימו רקם יחסים מיוחדים, חבריו ללימודים ובני משפחה קרובים ורחוקים.

כתבו ההורים: "מור השאיר אחריו זיכרון של אדם בעל מידות שכל הורה היה מתגאה בהן, ולנו נותר ללמוד ממידותיו הנעלות של אהבת האדם, הזולת, הגשת עזרה לכול, עם מתן חיוך גדול. המבקרים שבאים לתמוך, מוצאים עצמם נתמכים על ידינו, בני המשפחה, המאמינים כי מה שקרה למור הוא מן ההשגחה העליונה, וכי מור נמצא עמנו כל הזמן. יודעים אנו ומאמינים כי נשמתו בגן העדן, טוב לו שם, ומשם, בעזרת השם, ימליץ בעדנו ובעד כל ישראל רק לטוב."

סיפור חייו של מור והנסיבות הטרגיות שבהן מצא את מותו סוקרו בהרחבה בעיתונות הכתובה והאלקטרונית. דמותו המיוחדת זכתה לחשיפה גדולה, והעלתה למוּדעוּת את נושא הקטל בדרכים.

ספדה למור רחל בוחבוט, מנהלת בית הספר "גרוס": "כשאני חושבת על מור אני רואה מידות וערכים, ילד שהעניין הערכי הכי חשוב לו. ילד שקט, שליו, ילד של נתינה, אוהב שלום, רודף שלום, ילד חדור מוטיבציה, חברות וערכים היו ברומו של עולם אצלו והנה, הוא מת ברגע של נתינה וחברות."

כתבו חבריו של מור: "מור, אתה בן, אח, חבר... ילד... נשמה טהורה. אם יש מילה טובה, מובן שבראשית היא נאמרה עליך. הוריך איבדו בן, בן יקר, ואנחנו, חבריך, איבדנו אח גדול. אח שתמיד דאג לכל אחד, התעניין ושאל, העריך כל אדם באשר הוא אדם. הדבר האחרון שניתן לקחת ממך הוא זיכרון מתוק. ... אתה אדם מיוחד שאי אפשר לשכוח, אהוב על כולם ואוהב.

יש מי שאומר 'כשאלוהים קוטף פרחים, לא שואלים למה' ועדיין יש לי את השאלה הזאת למה, למה דווקא לקטוף פרח מוגן? נסתרות הן דרכי האל, לא נבין זאת לעולם. מה שנותר זו בקשה קטנה, שמור עלינו מלמעלה, חזק אותנו, שלח לנו את הכוח להתמודד עם העובדה שמעכשיו תהיה רק בלב שלנו ובנשמה..."

כתב דני מורביה, ראש המועצה המקומית לכיש: "... אני משתתף בצערכם ובכאבכם משפחות השכול, אשר יקירכם-יקירינו רשמו בדמם פרק גבורה ומופת בדרך הארוכה לביטחון המדינה. לעולם לא נחדל לחוש את החוב הענק שאנו חבים להם על שבהקרבת עלומיהם העניקו לנו את החיים והחופש. בטרם יונף שוב דגל הלאום אל ראש התורן, בטרם נחוג את יום עצמאותה השישים של מדינתנו, נרכין ראשנו בפני הנופלים שציוו לנו את חיינו, ונחבק אתכם, משפחת השכול, באהבה ובניחומים."

כשנה לפני נפילתו, קיבץ מור את כל המכתבים, התעודות ואותות ההערכה שקיבל, ואיגד אותן לחוברת שקרא לה בשם "מכתבים טובים". חוברת זו נותרה בעיזבונו ומשמרת את זכרו. חבריו של מור הכינו לזכרו אלבום תמונות, ובו תמונותיהם המשותפות עם מור. על האלבום נכתב "תמונה אחת שווה אלף מילים, אלבום שווה עולם ומלואו, מור, אתה חרוט בלבנו". עוד הכינו החברים לוח ובו סמלים ודרגות של כל אחד מהם, כאות הערכה וכדרך להביע את הערצתם אל חברם שנלקח מהם. לוח זה תלוי היום בחדרו.

בבית הספר "גרוס", שמור היה מבוגריו, הוקמה פינת הנצחה לזכרו.

בני המשפחה מקיימים לזכרו של מור שיעורי תורה מדי יום רביעי וחמישי, בהשתתפות קרובים, שכנים, חברים, ידידים, חיילים ומפקדים. במפגשים אלה שומעים הנוכחים דברי תורה וקוראים משניות לעילוי נשמתו של מור.

בבסיסו של מרדכי – מור, בו שירת ב"חפץ חיים" הוקם חדר הנצחה על שמו– חדר מרשים ומכובד בו תמונות רבות ואלבום זיכרונות ממפקדים וחיילים שהכירו את מור. למעמד טקס הפתיחה הוזמנו הוריו, בני משפחה, חברים וידידים. הטקס היה מרגש מאוד במהלכו סיירו המוזמנים בבסיס ופגשו את סגל הבסיס קצינים נגדים ואת מפקדיו של מור.

בחודש סיוון תשס"ט סמוך לחג השבועות חג מתן תורה, בטקס מרגש, רב רושם ומשמח הכניסו בני משפחתו ספר תורה, לבית הכנסת בנהורה לעילוי נשמתו של מרדכי – מור, המוני אנשים הגיעו לחוג עם המשפחה את שמחת הכנסת ספר התורה.

הוריו של מרדכי מור שוקדים על מפעל הנצחה נוסף לעילוי נשמתו באמצעות הקמת חדר הנצחה בבית הכנסת בנהורה. בחדר ההנצחה תוקם ספרית ספרי קודש והחדר ישמש לשיעורי תורה, מסיבות ראשי חודשים ועוד. יהי זכרו ברוך.

בניית אתרים: