סמ"ר יוסף חזן ז"ל

קורות חיים

יוסף בן ימימה ויצחק, החל את לימודיו בתלמוד-תורה, ורבו העיד עליו, כי היה תלמיד שקדן ועשה חיל בלימודיו. מדי יום ביומו, לאחר שובו מן הלימודים יצא לשדה לסייע לאביו בעבודת האדמה. ליוסף, שכונה "סיסי" בפי משפחתו ומיודעיו, היו ארבעה אחים ושש אחיות - והוא, כאח הבכור, ראה חובה לעצמו לשאת כפי יכולתו בעול פרנסת המשפחה. ואמנם עשה זאת ברצון ובאהבה. עד שנתו החמש-עשרה עוד למד, ואחר-כך הקדיש את כל זמנו לעבודה. תחילה עבד בשדה אך כאשר פתח אביו חנות מכולת, סייע לאביו בחנות. כשהיה בן שבע-עשרה נתגלתה לו אפשרות לעלות לארץ-ישראל. והוא לא יכל לעמוד בפני פיתוי זה. עזב את ביתו, עבר לקזבלנקה, הצטרף ל"עליית הנוער" ועלה ארצה. נשלח לקיבוץ רוחמה בדרום הארץ, שם התחנך ולמד עד למועד גיוסו לצה"ל.

יוסף גויס בפברואר 1959 לחיל התותחנים. שימש תותחן שדה וסיים קורסים לנהגי גוררים ולנהגי תידלוק. הוצב אח"כ ליחידת נ"מ, וסופח סופית לחיל-האוויר בשנת 1961. בתום שירות-החובה שירת מספר שנים, עד ל- 1966 בצבא הקבע, והגיע לדרגת סמל. בשנת 1964 נשא יוסף לאשה את חברתו חנה, בת למשפחה ממושב שדה דור, שבקרבת קיבוץ דורות, והיה בעל ואב אוהב ונאמן. לאחר השירות הסדיר היה נהג משאית. במהלך שירותו במילואים השתתף במלחמת ששת הימים. כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים מיהר להתיצב ביחידתו עוד בטרם הגיע צו הקריאה. בסערת הקרבות במלחמה העקובה מדם נעלמו עקבותיו, וגופתו לא נמצאה. ביום ג' במרחשון תשל"ד (29.10.1973) הוכרז יוסף כנעדר, והוקמה לזכרו מצבה בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אשה וארבעה ילדים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. משפחתו תרמה ספר-תורה לזכרו.